אגלה לכם סוד קטן. לא תמיד הייתי גדול, חזק ומגניב כפי שאני כיום. למעשה, במשך כמה שנים רבות הייתי מגושם, מחוצ’קן וצנום. מה גם שלא ידעתי “ללכת מכות”. גם הייתי תלמיד עצלן וגרוע מאד, למי שתהה. תמיד הצטערתי על כך שמעולם לא היה לי אח גדול, אחד שילמד אותי ללכת מכות ולהתחיל עם בחורות. כך הגעתי למצב שבריונים ראו בי מטרה טובה, ובצדק. בקיצור, לא ידעתי איך להתמודד עם בריונות, עם דחיינות או עם בחורות. ברצוני לשתף בשני סיפורים מימי חטיבת הביניים:
הראשון מספר על ביקור שעשיתי כשהתחלתי את חטיבת הביניים. הגעתי לבית ספר חדש, כל החברים מבית הספר היסודי התפזרו בכיתות שונות ולא הייתה לי חבורה של חברים או אפילו חבר אחד טוב בתחילת שלב הלימודים הזה (למען האמת גם לא בסופו, אבל זה כבר סיפור אחר). הסתובבתי בהפסקה בין השיעורים, הלכתי לכיתה אחרת ומרוחקת, השייכת לחטיבת ביניים אחרת, כדי “לטייל”. כשהגעתי למבנה של החטיבה השנייה היה בחור גבוה ורזה שנטפל לכל מיני ילדים שעברו שם. לא הייתי יוצא דופן משאר הילדים שהוא נטפל אליהם. לפחות לא בשלב זה.
הוא ניגש אליי, ודחף את תיק הגב שלו לתוך הידיים שלי. “התיק שלי כבד, תיקח אותו למעלה בשבילי”. אני לא זוכר אם התנגדתי, ואם כן התנגדתי אז עד כמה בדיוק, אבל אני זוכר בוודאות שלקחתי לו את התיק. אני זוכר גם איך בדרך חזרה למטה חברים שלי שהיו שם שאלו אותי למה עשיתי את זה, והפצירו בי שממש לא הייתי צריך לעשות את זה. תודה באמת, מידע מאד מועיל. זהו הסיפור הראשון על ה”התמודדות” שלי עם בריונות.
בסיפור השני מדובר בילד די עקבי. כל כמה שבועות היה ניגש אליי, מכפכף אותי קצת, ובתגובה כנראה הייתי מעמיד פנים שאני מתעלם ואני בעצם ה”בוגר” בסיטואציה, אבל בפועל חוסר התגובה שלי הגיע מתוך פחדנות. אני זוכר שהיה לי חבר שהיה יותר אמיץ ובטוח בעצמו ממני (ויותר מקובל) שפעם קיבל מהבריון המדובר סטירה כשהתנגד לו ולא נתן לו לכפכף אותו. אז מה? לא שווה לקבל סתירה אם התייצבת מול בריון? יום אחד הבריון בא אליי, ותפס לי את את היד. התגובה שלי הייתה להגיד ברצף: “די די די די די די די די”, כך שלאחר כמה שניות הבריון התעצבן ואמר לי “מה די?? תתנגד! תהיה גבר!“. אתם מבינים? אפילו הבריון חשב שאני פתטי!
עד כאן הסיפור השני. שנים אחר כך (בערך 15) נזכרתי ללכת לחוג של אמנויות לחימה, שם צברתי טיפה ביטחון להתנהלות בסיטואציות בהן אני מרגיש מאוים מבחינה פיזית. אבא שלי רצה לשלוח אותי לחוג כזה עוד כשהייתי בגיל ההתבגרות, כשזה היה טיפה יותר רלוונטי לחיזוק הביטחון שלי, אבל בגיל הזה לא עשיתי שום דבר פרודוקטיבי, במיוחד לא לקיחת חלק במסגרות מעצימות.
מה אפשר לקחת מכאן? ממליץ לכם להשתלב במסגרת של אמנות לחימה, גם אם זה רק לכמה חודשים, זה יכול לעשות פלאים לתחושת הביטחון. מומלץ במיוחד לחברה שפחות בטוחים בעצמם. עם השנים צברתי גם כמה סיפורים בהם אני לא יוצא כזה אפס כשזה נוגע לאיך להתמודד עם בריונות, מבטיח לשתף גם אותם יום אחד.