כשהייתי ילד, הייתי משתעמם המון. המשפחה הייתה נוסעת למוזיאונים, לטיולים ואטרקציות אחרות ולא הייתי מבין מה כל כך מעניין. במשפחה היו צוחקים עליי שצמד המילים “זה משעמם”הפך להיות שורת המחץ שלי. עם השנים חשבתי לעצמי שאין פעילויות משעממות, יש רק אנשים משעממים (יש היגידו סאחים). אנשים שלא עמוקים מספיק או סקרנים מספיק כדי למצוא עניין במגוון תחומים. אבל האם הפילוסופיה (בשקל) שלי בכלל תקפה עבור ילדים? ברור שלרוב הילדים לא יהיה עניין בהרבה “בילויים למבוגרים” כמו מוזיאונים. אז חשבתי על הילדות שלי עוד יותר. הבעיה הייתה בי? או בפעילויות שהוכרחתי לקחת בהן חלק? או שאולי שעמום זו לא בעיה בכלל?
הדור שלנו סובל משעמום עצום. אפליקציות כמו טיק טוק, אינסטגרם, יוטיוב, פייסבוק וכו’ עושות מיליארדים מלספק מפלט להשתעממות. מגפת הקורונה בטוח לא הועילה לכך, כשהסתגרנו בבתים במשך חודשים שלמים. איך הגענו למצב הזה? ייתכן שזו מעין פריבילגיה שלא הייתה לדורות לפנינו, שנלחמו כדי לשרוד ולא היו להם את כל האפשרויות שיש לנו היום?
שעמום קיומי
הרופא והמטפל פורץ הדרך ויקטור פרנקל, מחבר הספר “האדם מחפש משמעות”, טען כי שעמום הוא בעצם ביטוי של חוסר משמעות ואיזשהו ריק שאנחנו מרגישים. פרנקל האמין כי הריק המדובר גם גורם לרוב המצוקות הרוחניות והבעיות הנפשיות. הניסיונות שלנו למלא את הריק הזה יכולים להתבטא ברדיפה אחרי סיפוקים מיידיים. ייתכן שזה חלק גדול מהסיבה שאנשים מתמכרים לסמים ואלכוהול, הימורים או לאפליקציות כמו טינדר. אנחנו מנסים לחפות על המחסור במשמעות בחיים שלנו עם סיפוק כפייתי של הנאה רגעית, ומתפלאים שאנחנו סובלים מדיכאון לאחר מכן. יש כיום עיסוק רב בנושא של משברים רוחניים והפתרון שלנו, הסרט המופתי (שכל גבר חייב לראות) “מועדון קרב” גם מתעסק במלחמה הרוחנית של הדור שלנו.
סכנות
“שעמום מביא לידי חטא.” – כך נכתב בגמרא. גם ללהקת הרוק הבריטית הסטרוקס יש שורה בשיר: “התחלתי להאמין שיותר מדי זמן פנוי זה רוע”. מחקרים הראו כי שעמום עלול להוביל לדיכאון, חרדה, זעם ובדידות. בנוסף, ביצועים בעייתיים בלימודים ובעבודה גם מקושרים לתופעה. ניסיונות להילחם בתופעה עם חומרים כמו סמים ואלכוהול יכולים להוביל להתמכרויות ונזקים בריאותיים נוספים לכבד, למוח ולאזורים נוספים בגוף. באופן אישי אני יכול לספר כי בצבא נתקלתי במספר סיטואציות בהן שעמום של חיילים ויותר מדי זמן פנוי גרם לחיכוכים ומריבות.
“הבעיה אינה לחפש את האושר אלא להפיג את השעמום. זה אפשרי באמצעות עקשנות.”
גוסטב פלובר
*גילוי נאות – לא קראתי מעולם משהו של גוסטב פלובר, וכך גם אני חוטא בניים דרופינג.
איך לא להשתעמם
להלן מספר רעיונות למה ניתן לעשות כשמשעמם לנו:
- לעסוק בפעילות גופנית
- לדבר בטלפון
- להתחיל חוג או תחביב חדש
- לחפש הזדמנויות להתנדבות
- לוודא שישנים מספיק ושיש מספיק אנרגיה במהלך היום
- לאמץ מדיטציה ומיינדפולנס
- לנהל יומן אישי
- לקרוא ספר
בסופו של דבר שעמום הוא לא בהכרח דבר רע, וכיום מזכירים מספר יתרונות שלו כגון עידוד יצירתיות, חיוני להכנת ילדים לחיים בוגרים, מעודד חקר של הסביבה ועוד. שוב דוגמה מהצבא – כששמרתי לבדי בלילה (והיו לי כמה מאות שעות כאלו) הייתי מפליג בדמיון למקומות מעניינים. אולי שם נזרעו חלק מהרעיונות שלי לאתר הזה. יאללה, בפעם הבאה שאני משתעמם אנסה לא למהר לברוח לסמארטפון. כבר סקרן לדעת לאן המחשבות שלי ייקחו אותי.