לאחרונה הבנתי שאני פחדן. מפחד להגיד את מה שאני באמת חושב, מפחד לאבד את העבודה שלי, מפחד לקבל דחיות מבחורות שאני מתחיל איתן ומפחד לפתוח את הלב שלי. הבנתי שבדיוק בגלל זה אני יוצא עם כמה בחורות במקביל ולא שם את כל הביצים שלי בסל אחד. גם הבנתי שאני ממש לא מאושר ושחסר לי בחיים משמעות אמיתית. אבל אף גבר לא מתחיל למקבל בדייטים הראשונים שלו בחיים.
מה זה למקבל
למקבל (או לצאת עם כמה פרטנרים במקביל) זו תופעה מאד נפוצה בעולם הדייטינג של היום. אנשים יוצאים עם שתיים, שלוש או אפילו יותר אנשים בו זמנית. זה צורך המון המון אנרגיות, ותמיד מרחפת הסכנה שתתבלבל בבחורה שאתה כותב לה את ההודעה. ה-FOMO בשיאו, אף אחד לא רוצה לפספס אף אופציה. אין מה לעשות, בדור שלנו, עם כל הרשתות החברתיות ואפליקציות היכרויות, יש גם הרבה יותר אפשרויות להכיר אנשים ממה שהיה פעם. אתה אומר לעצמך: “בטח, ברגע שתגיע האחת, לא אמקבל יותר ואתמקד רק בה”. אז זהו, שזה לא כזה פשוט.
כמה אפשר כבר באמת להכיר בן אדם אחר כשלא ממוקדים בו עד הסוף? כמה אשתפר בכדורגל כשאני גם משחק כדורסל וכדוריד כל שבוע? בחיים לא ניתן לקשר יחיד סיכוי אמיתי, נילחם עליו ונשקיע בו כשיש לנו עוד כמה בהמתנה. יהיה לנו פחות אנרגיות לכל אדם, יציק לנו יותר להוציא כסף על דייטים עם אותו האדם ולא הזכרתי בכלל את הסכנה של גילוי. צריך להבין שברגע בו מתחילים ככה קשר, אנחנו כבר קובעים כמעט בוודאות את הסיום הקרב שלו. אז אם כבר ממקבלים, כדאי מאד להבין שאנחנו משקרים לעצמנו אם אנחנו חושבים שככה נמצא אהבת אמת.
אבל בוא נדבר רגע על סכנת הגילוי והעניין המוסרי. אנחנו אומרים לעצמנו שזה סבבה, זה לא בגידה כי עדיין לא “התחייבתי” לאף אחת. במשך השנים שמעתי כל מיני חוקים שונים לגבי השלב בקשר בו אפשר למקבל, למשל:
- עד 3 דייטים
- עד ששוכבים
- 3 חודשים (סטנדרטים תל אביביים..)
- עד שמדברים על זה ביחד ומתאמים ציפיות
אבל מהניסיון שלי – אפשר להבין יפה מאד מהבחורה למה היא מצפה ואיך היא רואה אותך, גם בלי לדבר על זה לשנייה. להתעלם מזה ולהמשיך בכל זאת עם המקבול, למרות ההשלכות, זה מעשה מאד דושי. יש גם אפשרות להצהיר כבר בדייט הראשון שאתם בעניין של קשר פתוח, אבל לדעתי כל קשר צריך מחויבות הדדית, לפחות בתחילתו. שמעתי וחוויתי סיפורים מזעזעים על חברים שנתפסו ממקבלים, (בסוף זה עולם קטן וישראל קטנה במיוחד) וכך יצא ש”שרפו” שתי בחורות במכה אחת.
בקיצור, אני לא חושב שיש בעיה למקבל אם שני הצדדים מודעים להסכם. רק צריך להיות מודעים לכך שמי שחושב שימצא ככה אהבה אמיתית, כזו שיש בה אינטימיות, גדילה משותפת, ביטחון, רומנטיות ועוד – חי בסרט. יש ציטוט מאד יפה מהספר המומלץ והמפורסם “הנסיך הקטן”, בדיוק בשביל זה:
הִנְּכֶן יָפוֹת, אַךְ רֵיקָנִיּוֹת, – הוֹסִיף וְאָמַר – וּכְלוּם כְּדַאי לְהַקְרִיב אֶת הַחַיִים לְמַעַנְכֶן? בְּעֵינֵי הַזָּר הָעוֹבֵר לְתֻמּוֹ אֵין הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶלִי שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִכֶּן. אוּלָם בְּעֵינַי אֲנִי הֲרֵיהִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלְּכֶן, כִּי רַק אוֹתָהּ הִשְׁקֵיתִי יוֹם-יוֹם; רַק אוֹתָהּ שַׂמְתִּי תַּחַת פַּעֲמוֹן-זְכוּכִית, אַף שַׂכּוֹתִי עָלֶיהָ בְּפַרְגּוֹד מִפְּנֵי הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת. רַק לְמַעֲנָהּ הָרַגְתִּי אֶת הַזְּחָלִים (חוּץ מִשְּׁנַיִם-שְׁלשָׁה, שֶׁהִשְׁאַרְתִּים בַּחַיִּים לְמַעַן יִהְיוּ לְפַרְפָּרִים); רַק לְקוֹלָהּ הֶאֱזַנְתִּי שָׁעָה שֶׁקָּבְלָה אוֹ הִתְפָּאֲרָה, וּלְעִתִּים אַף בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱרִישָׁה, שֶׁהֲרֵי זוֹ הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶלִּי…
